בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' פורטוגז

החלטה

יש מקום לדחות את ההתנגדות על הסף ואלה הטעמים:

1.התובעת הגישה לביצוע תביעה על סכום קצוב בסכום ניכר וזאת כנגד הנתבעת פרטוגז נוגה.

הנתבעת הגישה ביום 22.06.2009, התנגדות לביצוע התביעה וטענה, בתצהירה, כי בעלה גילה שחשבון הטלפון משולם באמצעות חיוב של צד ג'. כן טענה שבעלה התריע לא פעם ולא פעמיים בפני התובעת על כך, כך התראותיו לא הועילו. כן הוסיפה הנתבעת וטענה כי בשנת 2006 פנתה התובעת לבעלה בהצעה לצרף קו נוסף לאותו חיוב ושוב התריע בעלה בפני התובעת על כך שהחיוב נשלח לצד ג'.

הנתבעת הוסיפה וטענה שבעקבות הטיפול הלקוי של התובעת, נוקו קווי הטלפון והדבר גרם נזק לעסק של בעלה באותה תקופה, אם כי לא פירטה מהו הנזק ולא התייחסה לגובה הנזק.

2.בדיון שהתקיים ביום 09.11.2009, נחקרה הנתבעת חקירה שכנגד והתחזקה העובדה שהנתבעת איננה בקיאה בעובדות הקשורות בתביעה ולפנים משורת הדין, הוסכם שהתובעת תתקן את תביעתה (בצירוף סימוכין על כך שהתובעת החזירה לצד ג' את כל התשלומים ששילם במקום הנתבעת) והנתבעת תורשה להגיש בקשה מתוקנת.

3.כתב תביעה מתוקן הוגש ביום 15.12.2009 ועיון בו מלמד שהתובעת צירפה לתביעה חשבונות לתשלום על שם הנתבעת ובעלה.

בקשת רשות להגן מתוקנת הוגשה ביום 24.01.2010, כאשר לבקשה המתוקנת לא צורף תצהיר כלל.

4.בדיון דהיום מבקש ב"כ הנתבעת לצרף תצהיר חדש של בעלה של הנתבעת ואין בפיו כל הסבר וטעם להצדיק את הבקשה המאוחרת. כלל ידוע כי תיקון כתב טענות הוא אפשרי בדרך כלל וליבו של ביהמ"ש רחב ונוטה להעתר לבקשה לתיקון כתבי טענות, כאשר התיקון נועד להעמיד לדיון את המחלוקות האמיתיות במלואן, כאשר ישנו הסבר לאי צירוף המסמכים שאותם מבקש לצרף מלכתחילה, וכאשר ניתן לומר שלצד השני לא ייגרם נזק.

אלה הם שלושת הקריטריונים הבסיסיים שלאורם יבחן ביהמ"ש בקשה לתיקון כתב טענות, כפי שציינתי ברוחב לב ובדרך ליבראלית.

ככל שהפכתי והפכתי את הנתונים שבפני, לא מצאתי כל הסבר, ולו קלוש, לכך שתצהיר לא צורף לבקשה המתוקנת, לא מטעמה של הנתבעת ולא מטעם בעלה.

ההלכה בעניין רשות להגן קובעת כי מקום שבו העובדות אינן בידיעתו של הנתבע, עליו להגיש תצהיר בו יבאר כי העובדות אינן בידיעתו אלא בידיעת אדם אחר, וכן תצהיר של אותו אדם אחר, אשר יצהיר על העובדות.

כך למעשה, גם אם היה מתקבל תצהירו של בעלה של הנתבעת, שאיננו בעל הדין, אף לא בכתב התביעה המתוקן, לא היה די בכך על מנת להעמיד את הבקשה על רגליה, שכן כאמור היה על הנתבעת להגיש תצהיר מטעמה כבעלת דין. זו חובתה על פי תקנות 203-204 לתקנות סדר הדין האזרחי, וזו חובתה בהתאם לפסיקה המפרשת תקנות אלה.

5.זאת ועוד, הנתבעת אף לא ראתה להתייצב לדיון בעניינה, למרות שלא קיבלה כל החלטה הפוטרת אותה מהתייצבות, לא הגישה כל בקשה בעניין זה והיה עליה להתייצב.

6.זאת אף זו, עיון בתצהיר ובבקשה המקורית מעלה, מעבר לעובדה שכל האמור בו הוא בבחינת עדות שמועה, שאין בו משום הגנה כנגד התביעה. הנתבעת איננה טוענת ששילמה את החוב, או שלא היתה צריכה לשלם את החוב. הנתבעת איננה טוענת שלא קיבלה את השירותים ולא השתמשה בהם. לאחר הדיון הקודם שבו הצהיר ב"כ התובעת לפרוטוקול כי התובעת החזירה לצד ג' כספים ששילם על חשבון החוב של הנתבעת, היה מקום לסתור את הגירסה, או לחילופין לטעון טענות הגנה חדשות, אחרות, שיהיה בהם משום בסיס למתן רשות להגן, אולם עד כה הדבר לא נעשה. לא מצאתי בבקשה המתוקנת כל טענה המצדיקה להעניק לנתבעת רשות להגן. אין לטעמי, לקבל את טענת המניעות בשל סיכול לכאורה של ההסכם על ידי התובעת, לא מצאתי ממש ביתר הטענות.

לאור כל האמור, בנפרד ובמקובץ, הרי שאין בפני ביהמ"ש הגנה ועל כן הבקשה נדחית.

ניתן פסק דין בהתאם לתביעה.

הצו לעיכוב הליכי ההוצל"פ מבוטל.

הנתבעת תשא בהוצאות בסך של 2000 ₪ + מע"מ.

ניתנה והודעה היום י"ב שבט תש"ע, 27/01/2010 במעמד ב"כ התובעת, ב"כ הנתבעת ובעלה של הנתבעת.